ע"א 502/78

תקציר

במרכזה של הפרשה תאונת דרכים שבה נהג אזרחי, שנשכר על ידי משרד הביטחון באמצעות חברה בשם אייל, גרם לתאונה שבה נפצע אזרח אחר, ניסים ירוחם, עובד צה"ל. סוגיית הליבה היא קביעת אחריות בין גורמים שונים: הנהג גולדמן, אייל, המדינה וחברת הביטוח סהר. בית המשפט העליון מקבל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקובע כי גולדמן אחראי ישירות לרשלנות. המדינה גם נושאת באחריות שילוחית, שכן מעשיו של גולדמן נחשבו לחלק מהמסגרת התפעולית שלה, למרות שגולדמן לא היה עובד מדינה במובן המחמיר ביותר. גם אייל, החברה המספקת נהגים, נמצאת אחראית שילוחית; נהגי החברה נתפסים כסוכנים הממלאים את חובות ההובלה החוזיות של אייל למדינה. סהר פטורה מאחריות בשל החרגות פוליסה כאשר הרכב משמש לתמורה. בית הדין בוחן את ההגדרות של "מעביד" ו"עובד", ומדגיש כי אלה משתנות בהקשר בין מסגרות משפטיות שונות. למרות שהכיר בכך שגולדמן לא היה עובד מדינה לצורכי דיני עבודה, בית הדין שומר על אחריות המדינה המבוססת על עקרון הנזיקין ודיני השליחות, ורואה בגולדמן זרוע ביצועית של המדינה. בנוסף, בית המשפט שוקל שיפוי, ומורה לאייל לפצות את המדינה בשל ההסכם החוזי והאחריות המשותפת. הערעורים על ממצאים אלה נדחים, כאשר הפיצוי נקבע בהסכם קודם, מותאם להפרשי ריבית והצמדה, בעקבות תיקונים בחוקי הריבית. פסק דין מקיף זה מדגיש את המורכבות של סוכנות, אחריות שילוחית והתחייבויות חוזיות בהקשרים משפטיים ותפעוליים שונים.