ת"א 23752-09-16

תקציר

פסק הדין דן בתנאים בהם ניתן לבטל פסק דין אזרחי בשל תרמית, תוך הבחנה ספציפית בין תביעות תרמית חיצוניות ופנימיות. הראשון מתייחס לאי תקינות בהליך השיפוטי, ואילו האחרון מתייחס להליך המשפטי עצמו, כגון עדות שקר או ראיות מזויפות. בית המשפט מכיר בכך שביטול הוא אמצעי נדיר, השמור לפסקי דין סופיים, ודורש הוכחת מרמה, חיוניות ראייה וקיומן של ראיות חדשות. במקרה זה, התביעה נכשלת משום שהוגשה בזמן שפסק הדין עדיין היה בר ערעור, והיה צריך להציגה כבקשה לראיות נוספות בערעור במקום. עם זאת, השופט בחר לבחון גם את הטענה לגופה, והגיע למסקנה כי בעוד הראל הצליח להוכיח תרמית מצד הצד השני, הראיות לתרמית זו לא היו מרכזיות בתוצאות המשפט הקודם. לפיכך, התביעה אינה עומדת בתנאי של ראיות חיוניות, והיא נדחית בעילה זו. בנוסף, השופט מציין כי היה מקום לדחות את התביעה על הסף משום שהיא לא עמדה בדרישת הראיות החדשות, שכן השמועות על התרמית היו ידועות היטב בשוק. ההחלטה מתקבלת מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים, ומשאירה להראל את האפשרות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.