ת"א 49258-12-23

תקציר

פסק הדין דן בגובה האגרה שעל התובעים לשלם בגין הסעדים הנתבעים בכתב תביעתם. על בית המשפט להחליט האם הסעדים הם כספיים או לא כספיים, שכן שכר הטרחה שונה באופן משמעותי בין שני הסוגים. השופט מסכם את טענות הצדדים ומפנה לפסיקה קודמת. בסופו של דבר, בקשת הנתבעים מתקבלת בחלקה. התובעים נדרשים לשלם אגרה נוספת בגין הסעד המבוקש בסעיף 9 לתביעה, הנחשב לסעד כספי. סעיף זה טוען לזכות להפחית 2,700,000 ₪ מהחזר ההלוואה, הנתפסת כזכות כספית הניתנת להערכה. יתר הסעדים המבוקשים, לרבות סעדים הצהרתיים וצווי מניעה, נחשבים תקפים ואינם דורשים תשלום נוסף. לתובעים ניתנים עשרים יום לשלם את האגרה הנוספת או להסתכן בדחיית תביעתם. ההחלטה מתקבלת על סמך סמכויות הרשם ואינה פוגעת בטענות העיקריות של מי מהצדדים.