ע"פ 2697/14

תקציר

הכרעת הדין מתמקדת בערעורו של אדם שהורשע בביצוע מעשה סדום על סמך ראיות נסיבתיות. לאחר בחינה מעמיקה הגיע השופט למסקנה כי יש לבטל את ההרשעה, ולזכות את המערער מחמת ספק סביר באשמתו. בית המשפט מכיר במורכבות של הסתמכות על ראיות נסיבתיות בלבד, המחייבת כי מסקנת האשמה תהיה המסקנה ההגיונית היחידה מתוך הראיות שהוצגו. אם הסבר חלופי כלשהו מתקבל על הדעת ונתמך בראיות, יש לשקול אותו, ובמקרה זה התעוררו ספקות רבים. פסק הדין מותח ביקורת על חקירת המשטרה בגין מספר כשלים, כגון תפיסה חלקית של ראיות וידאו חשובות והיעדר חקירה של עדים פוטנציאליים, שפגעו ביכולת לקבוע באופן סופי את השתלשלות האירועים. הערעור מעלה תרחישים חלופיים ומבקר את הטיפול בראיות, וטוען למהימנות ההרשעה הראשונית ולקיומם של הליכים פוגעניים. בסופו של דבר, למרות אופיו המטריד של המקרה והפגיעות שנגרמו לפעוט, בית המשפט מוצא כי הראיות הקיימות אינן מבססות באופן חד משמעי את אשמתו של המערער מעבר לכל ספק סביר. ההחלטה מדגישה את העיקרון של זיכוי אשם על פני הרשעה שלא כדין של חף מפשע, ומדגישה את הצורך בראיות קונקרטיות בהרשעה פלילית, המביאה לשחרורו המיידי של המערער מהכלא.