ת"א 1199/05

תקציר

התיק נסוב סביב מזכר כוונות למכירת מקרקעין שנחתם בין אמו המנוחה של התובע לבין הנתבע, והסכם שנחתם לאחר מכן בין התובע לנתבע. התובעת, שהתגוררה בבית אומנה מגיל צעיר, טענה כי המסמכים פסולים בשל חוסר רצינות, עושק והטעיה מצד הנתבעת. היא ביקשה מבית המשפט להוציא פסק דין הצהרתי המבטל את התזכיר ואת ההסכם, להסיר את הערת האזהרה שהוטלה על הקרקע לטובת הנתבע ולפסוק לה פיצויים בגין עוגמת נפש. הנתבעת, שטענה כי ניהלה משא ומתן ממושך עם אמה של התובעת, טענה כי המסמכים תקפים וכי מדובר בניסיון לסכל את המכירה. לאחר ששקל את הראיות והעדים, פסק השופט לטובת התובע. הם קיבלו את טענת התובעת כי אמה הייתה במצב נפשי פגיע בעת שחתמה על המזכר, וכי הנתבע ניצל את מצבה הנפשי והונה אותה לגבי שווי הקרקע. יתר על כן, השופטת מצאה כי הנתבע הטעה את התובעת לגבי מהות ההסכם והאיץ בה לחתום עליו ללא ייעוץ משפטי ותחת לחץ. גם מעשיה של הנתבעת, שכללו הפקדת מלוא התשלום ורישום הערת אזהרה זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, נחשבו עושקים ונעשו בחוסר תום לב. לפיכך, ביטלה השופטת את זיכרון הדברים ואת ההסכם, הורתה על מחיקת הערת האזהרה וקבעה כי הנתבעת אינה זכאית להחזר המקדמה. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט, לרבות הוצאות משפט, בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.