ת"א 50091-11-20

תקציר

התובעת, שהתנדבה לסייע לעולים במרכז קליטה הקשור לסוכנות הנתבעת, הואשמה בהטרדה מינית של עולה. הסוכנות מינתה חוקר שהכין דו"ח הממליץ לסוכנות לקבל את התלונה. הסוכנות אימצה דו"ח זה ללא חקירה נוספת. התובע טען כי החקירה הייתה רשלנית משום שלא רשמה את גרסתו לאירועים, מה שהוביל את הסוכנות למסקנה שגויה כי הטריד מינית את המהגר. בית המשפט הסכים כי החקירה הייתה רשלנית, וציין כי הדו"ח לא הבהיר את גרסאות התובע והנתבע לאירועים, והערות החוקר נגרסו. עם זאת, בית המשפט מצא כי רשלנות זו לא שינתה את תוצאות החקירה. עם זאת, בית המשפט פסק לתובע פיצויים לא ממוניים בסך 30,000 ₪, וכן החזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בגין אי ביצוע חקירה ראויה על ידי הסוכנות. החלטה זו התקבלה במסגרת הדין הישראלי, ובראשם החוק למניעת הטרדה מינית וחוק איסור לשון הרע, המשפיעים על סיווג הסוכנות ועל הדרישות להחלטה מנהלית.