ת"א 1137/09

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובעת כנגד הנתבעים בדבר הסכם מכר דירה. התובעת תבעה את הנתבעים על כך שלא שילמו את מלוא המחיר שהוסכם עליו בחוזה. עם זאת, השופטת מצאה כי התשלום האחרון עוכב בהסכמת התובעת ובאי כוחה. ההסכמה ניתנה כדי למנוע עיקול יתרת התמורה על ידי צד שלישי, אושי, בן זוגה של התובעת, שהתנגד למכירה. השופט קבע כי המועד הנכון להעברת יתרת התמורה צריך להיות לאחר סיום התביעה המשפטית של אושי, שארכה כשנתיים. עוד קבעה השופטת כי התובעת הפרה את חובת הגילוי בכך שלא הודיעה לנתבעים על תביעתה של אושי לדירה. הפרה זו היוותה הפרה יסודית של הסכם המכר מצד התובעת. כתוצאה מכך, הנתבעים היו זכאים לפיצויים המוסכמים, שנקבעו בחוזה על סך של 22,000 דולר. הנתבעים ביקשו גם לנכות את שכר הטרחה ששילמו לעורך דינם, אך השופט דחה בקשה זו מכיוון שלא סיפקו ראיות מספיקות לשכר הטרחה. השופטת פסקה לנתבעים פיצויים לא ממוניים בסך 20,000 ₪ בשל ההליך המשפטי ועיכוב בהשלמת העסקה, שניתן היה לקזז מיתרת החוב לתובע. בסופו של דבר, השופט החליט כי הנתבעים יוכלו לנכות סך של 26,255 דולר מיתרת התשלום שלהם, והותיר רק 1,135 דולר לתשלום. כמו כן, דחה השופט את טענת התובע להפרה יסודית מצד הנתבעים והורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות בסך 6,500 ₪.