ה"פ 3209-05-09

תקציר

המקרה נסוב סביב מערכת יחסים חוזית בין מושב (כפר שיתופי) לבין מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) המוסדרת בחוזה משבצת דו-צדדי מתחדש. ליבת המחלוקת נוגעת לניסיונו של המושב לבנות בתי מגורים על מגרשים פנויים בשטחו. סירובה של רשות מקרקעי ישראל לשתף פעולה הניע את המושב להגיש תביעה. בית המשפט קבע כי מנהל מקרקעי ישראל לא היה חייב לחתום על הבקשות להיתרי בנייה מבלי לקבל פיצוי כספי מהמושב, כנדרש בהחלטות רמ"י הרלוונטיות ובנהלי מועצת מקרקעי ישראל. ראשית, התייחס בית המשפט לטענת המושב בדבר תחולתה של החלטה 959 (כיום החלטה 1180), המאפשרת הקצאת מגרשים לבנייה למגורים למומלצים תמורת דמי חכירה מוזלים. בית המשפט דחה טענה זו וציין כי המושב הגדיר את חבריו כ"מומלצים" ולכן עליו לפעול על פי החלטה 959. עוד צוין כי יש להחזיר את הקרקע המדוברת לרמ"י עקב שינויי ייעוד, וכי יהיה צורך להקים מחדש את זכויות המושב באמצעות החלטות תקפות של מנהל מקרקעי ישראל. שנית, בית המשפט שקל את עמדת המושב לפיה החלטה 979, המתירה בניית יחידות דיור ביישובים חקלאיים, חלה במקרה זה. עם זאת, בית המשפט קבע כי החלטה זו אינה רלוונטית שכן היא חלה על מגרשים בנויים, בעוד שבמקרה הנוכחי מדובר במגרשים ריקים. בית המשפט דחה גם את הטענות החלופיות של המושב שהתבססו על החלטות 692 וחוזה המשבצת החדש, שלטענת המושב מאפשר להם לבנות ללא תשלומים נוספים. בית המשפט ציין כי החלטות וחוזים אלה נוגעים למגרשים בנויים ומחייבים את המושב להקפיד על נהלי רמ"י והחלטותיה בנוגע למגרשים פנויים. בנוסף, בית המשפט בחן ודחה את טענת המושב כי מנהל מקרקעי ישראל הפר את חוזה המשבצת ופעל בחוסר תום לב בכך ששיבוש מטרות ההתיישבות של המושב. בית המשפט מצא כי פרשנותו של המושב לחוזה הייתה שגויה וכי התנהלות רמ"י הייתה מוצדקת. לבסוף, דחה בית המשפט את בקשת המושב להציג ראיות נוספות הנוגעות לשינוי לכאורה במדיניות של מנהל מקרקעי ישראל בנוגע לבנייה בקיבוצים ובמושבים שיתופיים. בית המשפט קבע כי מסמכים אלה הם פנימיים ואינם קשורים למקרה הנוכחי. ככלל, דחה בית המשפט את תביעת המושב והורה להעביר את פסק הדין לשני הצדדים.