עב"ל 32046-09-10

תקציר

בית המשפט עיין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי והחליט לדחות את טענות המערערת בדבר השימוש הסדיר ברכב, תוך שהוא מאשש את קביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר. נקבע כי רכב הסובארו שימש בעיקר את המערערת, ויעידו על כך מקום חנייתו, מיקום מפתח הרכב בביתו של המערער ופוליסת ביטוח על שם המערער. לא היו די ראיות לכך שחברים אחרים בעמותה עשו שימוש משמעותי ברכב או שהעמותה כיסתה את הוצאות הרכב. משכך, השימוש שעשתה המערערת ברכב נחשב מהותי דיו כדי לשלול זכאות לגמלת הבטחת הכנסה על פי תקדימים משפטיים. לאחר מכן התייחס בית המשפט לסוגיית שלילת הקצבאות בדיעבד, וקבע כי על המוסד לביטוח לאומי לפעול על פי עקרונות המשפט המנהלי, המאפשרים לפרט את הזכות לטעון את טענותיו בטרם מתקבלות החלטות הנוגעות לתגמוליו וחבויותיו. למערערת לא ניתנה הזדמנות נאותה לטעון טענה זו טרם קביעת החוב, בניגוד להליכים המשפטיים הנדרשים לדיון לפני הכרעה. חרף פגם פרוצדורלי זה, אשר נראה נרפא בהליכים משפטיים מאוחרים יותר, חוסר יכולתו של המערער לערער על השימוש ברכב הביא למעשה לדחיית הערעור. עם זאת, בשל הפיקוח הפרוצדורלי של הביטוח הלאומי, נפסקו למערערת הוצאות בסך 4,000 ₪, למרות דחיית הערעור לגופו של עניין גמלת הבטחת הכנסה.