עע"מ 9914/03

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט מנהלי מקומי בנוגע לשימוש בחלקת אדמה בבנימינה. המערערת, בעלת הקרקע, ביקשה להמשיך ולהפעיל גן אירועים בנכס, אשר יועד לשימוש חקלאי בלבד. העתירה המקורית תקפה החלטה של רשות מקומית (המשיבה מס' 4) שביטלה החלטה קודמת של רשות מקומית אחרת (המשיבה מס' 2) לאפשר למערערת לעשות שימוש חורג במקרקעין למשך חמש שנים. בית המשפט דחה את העתירה ואישר את החלטת המשיב. פסק הדין פירט כיצד המערערת לא פעלה בחריצות לשינוי ייעוד הקרקע. האישור הראשוני לשימוש חורג ניתן בשנת 1991, תוך הסתייגות כי לא יינתנו הארכות ללא תב"ע. המערערת הגישה תכנית כזו רק בשנת 2002, וגם אז היא לא הייתה ספציפית לקרקע הנדונה. מתן אפשרות למערערת להמשיך ולפעול יעניק לה למעשה ארכה פתוחה, תוך עקיפת ההליך המשפטי לשינוי ייעוד הקרקע, הדורש אישור של מוסדות תכנון מרובים. בית המשפט קבע כי הערעור לוקה בחסר, והדגיש את חוסר שקידתו של המערער ואת אופיים המצומצם של היתרי שימוש חורג. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב לשלם למשיב מס' 1 שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.