תנ"ג 46835-01-14

תקציר

המבקש, בעל מניות, ביקש לנהל תביעה נגזרת בשם החברה כנגד מספר נתבעים, לרבות בעלי המניות האחרים בחברה, בטענה כי חתימתו זויפה על מסמך זיכיון שרוקן את נכסי החברה. עם זאת, השופט דחה את הבקשה לאחר שמצא כי המבקש לא עמד בדרישות החוק לתביעה כזו. ראשית, השופט ציין כי המבקש לא הציג תשתית ראייתית מינימלית לטענתו לזיוף, והראיות מצביעות על כך שטענותיו אינן נכונות. גרסותיו הסותרות והמשתנות של המבקש לאירועים מטילות ספק באמינותו. בנוסף, התנהגותו של המבקש והודאותיו בזמן אמת הצביעו על כך שהחתימה על מסמך הזיכיון הייתה אמיתית. שנית, השופט הטיל ספק בתום הלב של המבקש, שהוא תנאי מוקדם לתביעה נגזרת. האינטרס העיקרי של המבקש נמצא אישי, שכן הוא עמד להרוויח מהתביעה כבעל מניות, והוא הציב בעבר את האינטרסים שלו מעל אלה של החברה. יתר על כן, המבקש היה חסר ניקיון בהגשת הבקשה והשמיט את עניינו האישי המהותי בה. השופט גם הביע חשש לאמינותו של המבקש בשל הסבריו המשתנים לגבי אירועים רלוונטיים. לבסוף, השופט שקל את טובת החברה ומצא כי התביעה כמעט חסרת סיכוי, ועלויות ניהולה יהיו משמעותיות. מכיוון שלחברה לא הייתה פעילות של ממש, היתרונות הפוטנציאליים לא עלו על העלויות. לפיכך, הבקשה לתביעה נגזרת נדחתה, והמבקש חויב לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של כל המשיבים.