בג"צ 1653/24

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה המערערת על הפעלת הסמכות לפי תקנה 119 במקרה זה. העותרים טענו כי נסיבות מקרה זה אינן מצדיקות את החלת התקנה, שכן לא מדובר בתקיפה שגרמה לאובדן חיים, ובני משפחתו של המפגע לא היו מעורבים או מודעים למעשיו. עם זאת, רוב השופטים הסכימו עם עמדת המשיבים כי המצב הביטחוני הנוכחי, לרבות המלחמה האחרונה ופעולות הטרור המתמשכות, מחייב מענה איתן לביטחון האזרחים. הם הדגישו את האפקט ההרתעתי של תקנה 119, במיוחד בעת מלחמה, ואישרו את שיקול דעתו של המשיב בהוצאת צו התפיסה וההריסה, ומצאו בו מענה מידתי בנסיבות חמורות אלה. השופט עמית התנגד והציע צו מותנה שיחייב את הרשויות המוסמכות לבחון מחדש את ההחלטה. הם ציינו את החידוש שבהחלטת המפקד הצבאי להחיל את תקנה 119 בהתקפה שלא הסתיימה במוות והציעו כי אמצעי מתון יותר, כגון אטימת הדירה, יוכל להשיג את ההרתעה הנדרשת. השופטים דחו גם את טענות העותרים בנוגע לשיטת ההריסה, וקבעו כי הן חסרות בסיס ואינן מוצדקות. הם הדגישו את שיקול הדעת הרחב הנתון למשיב בעניין זה ואת שיקול דעתם המקצועי של גורמי הביטחון. בנוסף, דעת הרוב סכמה כי דרישתם החלופית של העותרים לצמצם את היקף צו ההריסה עלולה לפגוע באפקט ההרתעתי שלו. בסופו של דבר החליט בית המשפט כי טענות העותרים אינן מקימות עילה מספקת להתערבות בהחלטת המשיב, והעתירה נדחתה. למרות שלא היה צו ביניים, בית המשפט העניק לעותרים שהות של שבעה ימים להתפנות ולהתארגן לפני ביצוע צו ההריסה.