ת"א 9585-08-19

תקציר

התובע הגיש תביעה כנגד חברת הביטוח הנתבעת לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 26.3.2018 בה נגרמו לו נזקי גוף. חברת הביטוח הודתה בכיסוי, אך ערערה על היקף הנזקים. המחלוקת העיקרית נגעה להערכת הנכות הרפואית של התובע, נכותו התפקודית וכושר ההשתכרות שלו. בית המשפט מינה מומחה שבדק את התובע וקבע את נכותו הרפואית בשיעור של 10%, עליה לא ערער התובע למרות שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי אחוזי נכות גבוהים יותר. על חוות דעתו של המומחה ערער התובע גם בנוגע לפענוח המסמכים הרפואיים וההשלכות התפקודיות של פגיעותיו. בית המשפט מצא את הסבריה של המומחית משכנעים וסירב לסטות מחוות דעתה. בית הדין בחן גם את עברו התעסוקתי של התובע ואת כושר ההשתכרות הפוטנציאלי שלו. בית המשפט הגיע למסקנה כי תיאורו של התובע את פוטנציאל התעסוקה ופוטנציאל ההשתכרות שלו אינו ריאלי ותחת זאת אימץ את הערכתו המדויקת יותר של הנתבעת. בית המשפט קבע כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 7.5%. לאחר מכן חישב בית המשפט את נזקי התובע, לרבות כאב וסבל, אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, סיוע מצדדים שלישיים והוצאות רפואיות. סך הנזק שנפסק היה 183,938 שקל, ממנו נוכו קצבאות המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט פסק גם את ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין. זכות הערעור נשמרה לצדדים.