ת"א 7455-03-21

תקציר

המחלוקת בין סודי לשלומי נסובה סביב השאלה האם הושג הסכם בעל פה, המעניק לסודי זכות רכישה חוזרת של מניות בחברה במועד מאוחר יותר. סודי טען כי הסכם כזה קיים, ואילו שלומי טען כי ההסכם המחייב היחיד הוא הסכם כתוב, שלא הזכיר זכות זו. השופט פסק לטובתו של שלומי וקבע כי סודי לא הביא ראיות מהימנות להסכם המילולי לכאורה. הקביעה התבססה על חוסר סופיות וודאות בעדותו של סודי, לרבות עדותו של עורך דינו, שלא הייתה חד משמעית וסתרה את עצמה. זאת ועוד, שיחה מוקלטת בין סודי לשלומי מינואר 2016 סתרה את טענותיה של סודי, שכן שלומי הכחיש בתוקף את קיומו של הסכם כלשהו מעבר להסכם מכירת המניות הכתוב. השופט התייחס גם לטענות אחרות של סודי בנוגע למניע למכירת המניות ולהתנהלות הצדדים בעקבות ההסכם, ומצא אותן לא משכנעות. בנוסף, ציין השופט כי הימנעותו של סודי מלפנות לערכאות מיד לאחר שהתעוררה המחלוקת מעידה על חוסר שחר בטענותיו. לבסוף, דחה השופט את טענתו החלופית של סודי להפרה יסודית של שלומי, שכן היא לא הוזכרה בכתב התביעה ולא נתמכה בראיות. משכך, הורה השופט על מחיקת התביעה ופסק כי על סודי לשאת בהוצאותיו המשפטיות של שלומי.