ע"א 114/08

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת על אחריות במקרה של תאונת דרכים. התובע, שהיה מבוטח אצל המשיבים, עצר לרגע את רכבו כדי לענות לטלפון הנייד שלו, ונסע לאחור על ידי רכבו של המערער. בית משפט קמא קבע כי רכבו של התובע חנה בשטח מותר ולא היווה סכנה תעבורתית, ולפיכך המבטחת של המערערת (המשיבה 3) אחראית לתאונה. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי רכבה של התובעת לא חנה וכי התאונה נגרמה כתוצאה משימושו לצורכי תחבורה, דבר המטיל על המשיבים אחריות. השאלה המרכזית הייתה האם רכבו של התובע שימש כ"זירה" לתאונה או שמא התאונה התרחשה במהלך השימוש בו. בית המשפט קיבל את טענת המערער בקובעו כי עדותו הקצרה של התובע הצביעה על עצירה רגעית מבלי להפסיק את השימוש התחבורתי ברכב. השופטים קבעו כי היה על בית משפט קמא לבחון תחילה האם התאונה נגרמה כתוצאה משימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה, ומאחר שהתקיימו כל רכיבי ההגדרה הבסיסית, מוטלת האחריות על המשיבים. הערעור התקבל אפוא, ופסק הדין תוקן כך שיבטל את חבות המערערת, ובמקום זאת יטיל על המשיבים את האחריות לנזקי התובע. המשיבים חויבו לפצות את המערערת בגין כל סכום ששולם, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין.