ת"א 10372-04-11

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע, מנהל חניון, בגין נזקים שנגרמו לו לאחר שהחליק ונפל לשלולית צבע. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי רשלנות הנתבע גרמה לפציעתו של התובע. השופט ביקר בזירת התאונה ומצא את גרסת התובע לאירועים אמינה. נמצא כי הנתבעת כשלה בחובת הזהירות שלה כלפי התובעת; לו היו נוקטים באמצעי זהירות נאותים כגון הצבת שלטי אזהרה או גידור השלולית, ניתן היה למנוע את התאונה. עוד ציינה השופטת כי הוכח הקשר הסיבתי המשפטי בין הפרת הנתבע לבין נזקו של התובע. באשר לאחריותם של צדדים שלישיים המעורבים בתיק – חברת הניקיון וחברת המשולש – קבע השופט כי לא ניתן להטיל אחריות על חברת הניקיון שכן אין ראיות לרשלנותם. עם זאת, נמצא כי חברת המשולש, האחראית על עבודות השיפוץ בחניון, גרמה לנזק עקב רשלנותם. בדרך כלל, במקרים כאלה, הנתבע יחויב ב-50%, אך בשל הקשר החוזי בין הנתבע לבין חברת המשולש, האחרונה נושאת באחריות מלאה. השופט שקל גם את סוגיית האשם התורם, והגיע למסקנה כי התובע לא אשם מעבר ל-10%. נכותה של התובעת נקבעה בשיעור של 22.5%, ונפסקו לה פיצויים שונים: 75,000 ₪ בגין פגיעה בכושר ההשתכרות, 20,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, 25,000 ₪ עבור סיוע לצד שלישי ו-75,000 ₪ עבור כאב וסבל. בניכוי תקלה תורמת, סך הפיצוי הסתכם ב-175,500 ₪. הנתבעת הייתה אחראית גם להוצאות המשפט של התובע ולשכר טרחת עורך הדין בסך 23.6%.