פר"ק 40721-09-12

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת באשר לאופן חישוב שכר הטרחה הראוי לנאמנים המעורבים בהליך חדלות פירעון בו מעורבת קבוצת מעריב. ההחלטה הראשונית קבעה כי יש לחשב את דמי החלוקה על בסיס שיעור ההחזר לנושי הקבוצה בכללותה, ולא לבודד חברות בודדות בתוך הקבוצה. בעקבות זאת ביקשו הנאמנים לערוך חישוב מתוקן, אליו התנגד הכונס הרשמי, בבקשה להפחית את דמי הביניים שכבר קיבלו הנאמנים. הנאמנים טענו כי עבודתם מאומצת וכי סך שכר הטרחה, כולל תשלומי הביניים, לא יעלה על סף מחצית השכר הסופי. השופט פתח והדגיש כי חישוב שכר הטרחה חייב להתבסס על הדין הקיים ולא על ספקולציות בתקשורת. הם הכירו בבעיית שכר הטרחה המופרז במצבים מסוימים ובצורך בהתערבות בית המשפט כדי להגן על האינטרסים של הנושים. הזמן המתאים לבחינה כזו, קבע השופט, הוא בדרך כלל בעת קביעת שכר הטרחה הסופי. השופטת ציינה כי דמי החלוקה משולמים בהתאם למה שמחולק בפועל לנושים וכי אומדן שכר טרחה זה נתון לאי-ודאות רבה. השופט מצא את טיעוני הנאמנים לתשלומי ביניים גבוהים יותר לא משכנעים והדגיש כי תוספות מאמץ מיוחד והחזרי הוצאות נפרדים מחישוב שכר הטרחה. בפסק הדין הכריע השופט לטובת כונס הנכסים הרשמי, וקבע את שכר הטרחה הזמני על 839,951 שקל, שהכונס הרשמי כבר הסכים לשלם. סכום זה, נימקה השופטת, מאזן בין הנאמנים לנושים, במיוחד נוכח חוסר הוודאות סביב התיק. השופט אישר גם את אגרת הפיקוח שביקש כונס הנכסים הרשמי והורה כי הוצאות ההליך יישאו על ידי כל אחד מהצדדים.