בג"צ 1407/90

תקציר

בג"ץ קבע כי לא יתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בנוגע להטבות שנתבע קצין צוות רפואי העובד בבתי החולים בעזה במסגרת הסכם קיבוצי בין ממשלת ישראל להסתדרות. העותר, קצין בריאות המפקח על חמישה בתי חולים בעזה, דרש להעניק לו הטבות על פי הסכם קיבוצי המיועד לעובדי בית החולים. בית הדין לעבודה פסק בתחילה לטובת העותר, אך ערעור המדינה לבית הדין הארצי לעבודה הפך את ההחלטה. בג"ץ קיבל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה וסירב להתערב, שכן לא מצא טעות משפטית בפרשנות ההסכם הקיבוצי. התייחסות ההסכם ל"בתי חולים ממשלתיים" פורשה באופן סביר כבתי חולים ישראליים בלבד, והעותרת, בהיותה עובדת מינהלית של משרד הבריאות, אינה נחשבת ל"עובדת בית חולים". השופט י' בך הדגיש כי פרשנות הסכמים קיבוציים מצויה בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה, והתערבותו של בג"ץ נדירה. יתר על כן, ההבחנה בין עובדי בית החולים המינהליים לבין עובדי בית החולים בפועל בהסכם הייתה תקפה, ועבודתו של העותר, אף שהיא דומה מבחינה תפקודית למנהל בית חולים, לא סיווגה אותו ככזה מבחינה משפטית. החלטת שופטי בג"ץ פה אחד דחתה את העתירה, וחייבה את העותר לשלם למדינה שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 שקל.