ת"א 52604-10-25

תקציר

בבקשת בית משפט השלום בקריות (ת"א 52604-10-25 אלמלח נ' בן הרוש) נדונה שאלת הסמכות המקומית של בית המשפט, זאת בהתאם לתקנה 7(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. **עובדות רלוונטיות:** התובע, אמן המפעיל שירותי מוסיקה, הגיש תביעת לשון הרע נגד הנתבעת, בגין פרסום שביצעה הנתבעת בדף פייסבוק. הנתבעת העלתה טענה בדבר העדר סמכות מקומית, בהתבסס על תקנה 7(ב) האמורה. **טענות הצדדים:** * **הנתבעת:** טענה כי לתובע יש עסק, והוא נחשב "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן. לכן, לטענתה, יש לדון בתביעה במקום מגורי הנתבעת בלבד, כפי שמוכתב על ידי תקנה 7(ב). * **התובע:** טען כי אמנם הוא "עוסק" כהגדרתו בחוק, אך התביעה הנוכחית אינה תביעה צרכנית, ולכן הוא זכאי לתבוע גם במקום בו נמצא עסקו, שהוא מחוז הצפון. לטענתו, התביעה הוגשה "לא כעוסק". **החלטת בית המשפט וניתוח משפטי:** בית המשפט (השופט שלמה מיכאל ארדמן) קיבל את בקשת הנתבעת והורה על העברת הדיון. ההחלטה מתבססת על פרשנות תקנה 7(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תוך הבחנה בין הוראותיה השונות. **העיקרון המשפטי המרכזי:** תקנה 7(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: "תביעה של עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, על פרסום או סחר באינטרנט, בין אם התובע פועל כעוסק ובין אם לאו, יהא שטח השיפוט של בית המשפט שבו הוגשה התביעה, בדרך כלל, מקום מגוריו או מקום העסק של הנתבע." **ניתוח התקנה והחידוש המשפטי:** בית המשפט פירש את הסיפא של תקנה 7(ב) באופן המרחיב את תחולתה. ההחלטה מדגישה כי **"בסיפא לתקנה 7(ב) לא הוגבלה התביעה לתביעה 'כעוסק', אלא די בכך, שעוסק הגיש תביעה על פרסום או סחר באינטרנט"**. כלומר, אין צורך שהתביעה תוגש *במסגרת פעילותו העסקית של התובע* כדי שהסיפא של התקנה תחול. די בכך שהתובע הוא "עוסק" (כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן) והתביעה נוגעת לפרסום או סחר באינטרנט. **היישום לענייננו:** * **התובע הינו "עוסק":** עובדה זו לא הייתה שנויה במחלוקת. * **התביעה עוסקת בפרסום באינטרנט:** טענת לשון הרע נובעת מפרסום בדף פייסבוק, שהוא פלטפורמה מקוונת. * **הפרשנות המרחיבה:** בית המשפט קבע כי מכיוון שהתובע הוא עוסק והתביעה עוסקת בפרסום באינטרנט, חלה הסיפא לתקנה 7(ב). לפי סיפא זו, **"התביעה תוגש רק במקום עסקו או מגוריו של הנתבע"**. מכאן נובע שאין לבית המשפט בקריות (שהוא מחוץ למחוז הצפון, בו נמצא עסק התובע) סמכות מקומית לדון בתביעה. **חידוש משפטי:** החידוש בהחלטה הוא בהדגשת הפרשנות המרחיבה של תקנה 7(ב), באופן המאפשר לנתבעים, במקרים של תביעות הקשורות לפרסום או סחר באינטרנט מצד עוסקים, להנות מהגנה של סמכות שיפוט מצומצמת למקום מגוריהם או עסקים שלהם. בית המשפט קבע כי הגנה זו חלה גם על תביעות לשון הרע מקוונות, במידה והן מוגשות על ידי עוסק. **השלכות ההחלטה:** * **העברת הדיון:** בית המשפט הורה על העברת הדיון לנשיא בתי משפט השלום במחוז הצפון, על מנת שיקבע את בית המשפט המתאים להמשך הדיון. * **הכרעה בשאלות נוספות:** הוחלט כי הנשיא יכריע גם בשאלה השנייה שהועלתה, הנוגעת לסוג התובענה שתידון. * **הוצאות משפט:** התובע חויב בתשלום הוצאות בסך 1,500 ₪ לנתבעת. **הפסיקה המצוטטת:** בית המשפט ביסס את החלטתו על מספר פסקי דין רלוונטיים, המעידים על מגמה דומה בפרשנות תקנה 7(ב): * רע"א (חי') 22166-09-25 לעיני כל ישראל בע"מ נ' דורון טיקוצקי ושות' * רע"א (י-ם) 4426-07-24 פלאש 90 בע"מ נ' בזונץ * ת.א. (ת"א) 70426-01-24 פלמט רילאיינס בע"מ נ' גרציאני תעשיות (1992) בע"מ **לסיכום,** ההחלטה משקפת פרשנות חדשנית ומעשית של תקנה 7(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תוך התאמתה לעידן הדיגיטלי. היא מעניקה הגנה לנתבעים מפני הגשת תביעות על ידי עוסקים במקומות רחוקים, כאשר התביעה קשורה לפרסומים באינטרנט, ובכך מקדמת עקרונות של יעילות דיונית ונגישות לבית המשפט.