ע"א 2318/24

תקציר

במקרה של בקשות לעיכוב ביצוע הנוגעות לפסקי דין כספיים, הגיע בית המשפט להחלטה לדחות באופן מלא את בקשת המדינה תוך קבלת חלקית של בקשות העירייה והוועדה המקומית. העיקרון הכללי, כפי שצוטט, הוא כי ערעור אינו מעכב ביצוע פסק דין אלא אם קיימים טעמים מהותיים להאמין כי לערעור סיכויים טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת השהייה. מבחינה היסטורית, פסקי דין פיננסיים בדרך כלל אינם נשארים מכיוון שהם הפיכים - כלומר בדרך כלל ניתן להחזיר את הכסף אם הערעור מצליח - אלא אם כן קיים סיכון מוכח של חוסר יכולתו של נושה פסק הדין להחזיר את הכספים. במקרה זה, המבקשים לא הצליחו להוכיח די הצורך כי שרביב, חברה פרטית, תתקשה להשיב את הכסף אם הערעורים יתקבלו, שכן הטענות היו ספקולטיביות ברובן ולא מבוססות. עם זאת, בית המשפט נתן משקל חלקי לחששות העירייה והוועדה המקומית מפני פגיעה אפשרית בכספי הציבור, במיוחד בשל התנאים הביטחוניים השוררים במדינה. בית המשפט קבע כי שיקולים אלה מצדיקים עיכוב חלקי בלבד, ולכן הורה לעכב מחצית מפסק הדין הכספי עד להכרעה בערעורים, ואילו את המחצית השנייה יש לשלם לאלתר. בנוסף, חויבה המדינה לכסות את הוצאותיו המשפטיות של רביב, מתוך הכרה בהצלחה החלקית של בקשת הרשויות המקומיות ובמחדלה המוחלט של המדינה להצדיק את שהותה. החלטה זו מעדכנת ומחליפה שהיות זמניות קודמות ממרץ ואפריל 2024.