ת"פ 44642-06-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט, תוך התמקדות בעיקרים המשפטיים ובחידושים המשפטיים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופטת הבכירה טל אוסטפלד נאוי) בת"פ 44642-06-25 מדינת ישראל נ' אנדרייטיס** **רקע כללי:** ההחלטה דנה בבקשת נאשם (להלן: "המבקש") למחיקת סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה") מכתב האישום, או לחלופין, להורות על המצאת כתבי אישום נוספים. כתב האישום ייחס למבקש עבירות התפרצות למקום מגורים, גניבה, וכן עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, בטענה שהשתמש ברכבו לצורך הגעה לזירות העבירה. **טענות ההגנה:** 1. **מחיקת סעיף 43 לפקודת התעבורה (לפי סעיפים 149(3) ו-149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 - להלן: "החסד"פ"):** * ההגנה טוענת כי השימוש ברכב היה אך ורק לצורך הגעה לזירות העבירה, ולא סייע או הקל באופן מהותי על ביצוען. הרכוש שנגנב (תכשיטים וכסף) ניתן לשאת בכיסים, והזירות אינן מרוחקות, כך שהרכב לא היה הכרחי לביצוע העבירות. * לטענת ההגנה, תכלית החוק מחייבת כי הרכב יאפשר או יקל באופן מהותי על ביצוע העבירה, תנאי שאינו מתקיים במקרה זה. * לחלופין, נטען כי גם אם עובדות כתב האישום יוכחו, לא יהיה בכך כדי להרשיע את המבקש בעבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה. 2. **אכיפה בררנית (לפי סעיף 108 לחסד"פ):** * ההגנה טוענת כי ייחוס סעיף 43 לפקודת התעבורה במקרה זה מהווה אכיפה בררנית, שכן המאשימה אינה מייחסת עבירה זו במקרים דומים של שימוש ברכב לצורך הגעה לזירת עבירה. * לצורך הוכחת טענה זו, מבוקשת הוראה למשיבה להמציא לעיון ההגנה את כל כתבי האישום בהם יוחס סעיף 43 לפקודת התעבורה בגין עבירות רכוש, וכן כתבי אישום שבהם יוחס סעיף 44 לפקודת התעבורה (עבירות מין), על מנת להצביע על שימוש חריג. **תגובת המשיבה (המאשימה):** 1. **לגבי מחיקת סעיף 43:** * המשיבה טוענת כי ההגנה לא עמדה בנטל ההוכחה לדרישתה להמצאת מסמכים לפי סעיף 108 לחסד"פ. * המשיבה מדגישה כי סעיף 43 לפקודת התעבורה אינו דורש שהרכב יהווה אמצעי הכרחי או תרומה משמעותית לביצוע העבירה, אלא די בכך שהרכב סייע או הקל במידה מסוימת על ביצועה. * המבקש הודה בשימוש ברכב לצורך הגעה מביתו לזירות העבירה, וכן יכולתו לעזוב את הזירות במהירות בזכות הרכב (אם כי הסכימה שפרטים אלו אינם מפורטים בכתב האישום). * המשיבה הציגה שבעה כתבי אישום ונתונים סטטיסטיים המפריכים טענת אכיפה בררנית, וציינה כי ייחסה סעיף זה ב-337 כתבי אישום בשנה האחרונה. **הכרעת בית המשפט:** 1. **בחינת טענת פגם בכתב האישום (סעיף 149(3) לחסד"פ):** * **הגדרת "פגם":** בית המשפט פירש "פגם" כהשמטת פרט ענייני מכתב האישום, כגון יסוד מהותי של העבירה, פרט חיוני להצגה הולמת של ההתנהגות או הנסיבות, או פרט שבלעדיו לוקה הוראת החיקוק בחוסר דיוק. * **פרשנות סעיף 43 לפקודת התעבורה:** בית המשפט עמד על הדרישה כי העבירה תתבצע "תוך כדי שימוש ברכב או עקב נהיגתו", כפי שהובהר בפסיקה (בע"פ 2965/13 מ"י נ' ג'יהאד אלרפעיה). הדרישה היא שהשימוש ברכב יהיה מהותי ואינהרנטי לביצוע העבירה. * **בחינת נסיבות המקרה:** בית המשפט קבע כי מכתב האישום עולה כי הרכב שימש אך ורק להגעה לזירות העבירה, ולא שימש בפועל לביצוע עבירות ההתפרצות או השלמת הגניבה. לא צוינו כל נסיבות המלמדות כי ההגעה ברכב הקלה באופן מהותי על ביצוע העבירות, או כי המבקש השתמש ברכב לצורך מילוט או נשיאת השלל. * **מסקנה:** בית המשפט קבע כי ציון ההגעה לזירות ההתפרצות באמצעות הרכב אינו מספיק לבדו כדי לבסס את הוראות סעיף 43 לפקודת התעבורה. לפיכך, נפל "פגם" בכתב האישום, בהתאם לסעיף 149(3) לחסד"פ. 2. **בחינת טענת "לא מגלה עבירה" (סעיף 149(4) לחסד"פ):** * בית המשפט ציין כי טענה זו נטענה, אך לאחר שהגיע למסקנה כי קיים פגם בכתב האישום לפי סעיף 149(3), הוא ראה בכך סיבה מספקת להכרעה, ועל כן לא נדרש לדון באופן מעמיק בטענה לפי סעיף 149(4). הובהר כי סעיף 43 לפקודת התעבורה אינו עבירה עצמאית, אלא הקניית סמכות ענישה נוספת (פסילת רישיון). 3. **תוצאות הפגם (סעיף 150 לחסד"פ):** * בית המשפט קבע כי הפגם שנפל בכתב האישום (השמטת פרט מהותי בנוגע לשימוש ברכב) הוא פגם "היורד לשורשו של עניין". * על מנת למנוע קיפוח הגנתו של המבקש ולשמור על זכותו להליך הוגן, בית המשפט הורה על **מחיקת סעיף 43 לפקודת התעבורה** מכתב האישום. בית המשפט הדגיש כי ניתן היה לתקן את כתב האישום, אך הפגם בענייננו, כפי שפורש, הצדיק את המחיקה. 4. **בחינת טענת אכיפה בררנית (סעיף 108 לחסד"פ):** * שעה שהורה בית המשפט על ביטול הסעיף, התייתר הצורך לדון בבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **פרשנות תכליתית של עבירת "הסתייעות ברכב" (סעיף 43 לפקודת התעבורה):** ההחלטה מדגישה את הצורך בפרשנות תכליתית של סעיף 43 לפקודת התעבורה, לפיה לא די בשימוש ברכב לצורך הגעה לזירת העבירה. יש להוכיח כי הרכב שימש באופן מהותי לאפשר או להקל על ביצוע העבירה עצמה. הדבר מתכתב עם פסיקות קודמות, אך ההחלטה מרחיבה את הניתוח תוך אזכור מקרים שונים. * **הבנת "פגם" בכתב אישום:** ההחלטה מספקת הגדרה ופירוט של מהות "פגם" בכתב אישום, תוך התבססות על דוקטרינה משפטית מקובלת (י. קדמי). היא מדגימה כיצד יישום עיקרון זה יכול להוביל לשינוי או מחיקה של סעיפים מכתב האישום. * **ההבחנה בין סעיף 43 לפקודת התעבורה לבין עבירת בסיס:** בית המשפט מחדד כי סעיף 43 אינו עומד בפני עצמו כעבירה "קלאסית", אלא משמש כבסיס להטלת עונש נוסף (פסילת רישיון) כאשר מתקיימים תנאים מסוימים ביחס לעבירה אחרת. הדבר רלוונטי להבנת ההיקף של סעיף 149(4) לחסד"פ. * **יישום דוקטרינת האכיפה הבררנית:** אף שלא הגיעה להכרעה סופית בנושא עקב ההחלטה העקרונית, ההחלטה מראה כיצד טענת אכיפה בררנית יכולה להעלות שאלות לגבי מדיניות התביעה. הצגת נתונים סטטיסטיים על ידי המשיבה נועדה להתמודד עם טענה זו, אך הדבר לא מנע את מחיקת הסעיף מסיבה אחרת. * **איזון בין זכויות הנאשם להליך הוגן לבין יכולת התיקון של כתב האישום:** בית המשפט מצא כי הפגם שנפל בכתב האישום היה כה מהותי עד כדי הצדקת מחיקת הסעיף, ולא תיקונו. הדבר מבטא את החשיבות שבית המשפט מייחס לשמירה על זכויות הנאשם ולהגנה מפני קבלת החלטות המבוססות על אישומים פגומים. **הערה:** יש לשים לב כי ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים, מה שמרמז כי לא היה דיון בעל פה, אלא החלטה על בסיס הבקשות והתגובות בכתב.