דב"ע תשן/102 - 0

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב נהג אוטובוס שהתווכח עם נוסע, מה שהוביל לכך שהנהג לקה באוטם שריר הלב (התקף לב) זמן קצר לאחר מכן. השאלה העיקרית הייתה האם לאירוע העבודה, שלא היה חלק שגרתי מעבודתו של הנהג, היה קשר סיבתי לאוטם, או שגורמים אחרים היו בעלי השפעה רבה יותר. שני מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט ייחסו את האוטם בחלקו לאירוע, אך גם למצבו הבריאותי הקודם של הנהג, לרבות עישון וכולסטרול גבוה. לחוות הדעת של המומחים היה משקל משמעותי בהחלטת בית המשפט. השופט הגיע למסקנה כי השפעת אירוע העבודה על בריאותו של הנהג גוברת על גורמים אחרים, תוך שהוא מצטט את סעיף 39 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כי תאונות חיצוניות שאינן נראות לעין אינן נחשבות כקשורות לעבודה אם נמצא כי השפעתם של גורמים אחרים משמעותית יותר. ההחלטה הושפעה מהנתק הזמני בין האירוע להתקף הלב, כמו גם מהסיכונים הבריאותיים הקיימים לנהג. הערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה לדחות את תביעת הנהג להכרה באוטם כתאונת עבודה נדחה. בהתבסס על הראיות וחוות דעת המומחים, קבעה השופטת כי לאירוע העבודה הייתה השפעה פחותה בהרבה על אוטם שריר הלב מאשר מצבו הבריאותי הקודם של המערער.