ר"ע 241/85

תקציר

פסק הדין עוסק בקביעת דמי שכירות לשכירות מוגנת, שעליה לא חלים דמי שכירות מרביים, ובשאלה האם ניתן להצמיד דמי שכירות אלה כדי למנוע את שחיקתם עקב האינפלציה. בית המשפט העליון קבע כי יש לקבוע את דמי השכירות על פי שווי הנכס כאשר הוא פנוי, ולא על פי שיעור דמי השכירות המשולמים בנכסים דומים, שכן שיטה זו נוחה ואמינה יותר. עוד קבע בית המשפט כי יש להצמיד את דמי השכירות כך שישמרו על ערכם הריאלי לאורך כל השנה וכי לבית הדין לשכירות יש סמכות לעשות כן. הצמדה זו אינה העלאת שכר הדירה אלא מנגנון לשמירה על ערכו הריאלי. בעוד החוק אינו קובע מנגנון הצמדה לדמי שכירות ללא "תקרה", בית המשפט מצא כי לבית המשפט לשכירות יש סמכות לקבוע זיקה כזו, כפי שמותר לצדדים להסכים עליה בסעיף 56(ב) לחוק הגנת הדייר. בית המשפט קיבל את הערעור והציע להחזיר את התיק לבית המשפט לשכירות על מנת לאפשר למשיב להציג ראיות נוספות בדבר אחוז הרווח הסביר. הנשיא שמגר והשופט י' באך הסכימו עם פסק הדין.