ע"א 603/79

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על היקף הסכם בנייה והתשלום המגיע עבור עבודות נגרות. המערער, שביצע עבור המשיב עבודות נגרות בארבעה בניינים, טען כי ההסכם חל רק על הבניין הראשון וכי עליו לקבל תשלומים נוספים עבור שלושת הבניינים האחרים בשל עליית מחירי החומרים והעבודה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער, והוביל לערעור. בית המשפט העליון דחה את הערעור, ואישר את קביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה ההסכם חל על כל ארבעת הבניינים וכי המערערת אינה זכאית לתשלומים נוספים מעבר למחירים המוסכמים, שכן הם נועדו להיות קבועים ומחייבים. בית המשפט פירש את לשונו הדו-משמעית של ההסכם, שהתייחס ל"בניין", כמשקפת את כוונתם האמיתית של הצדדים שהוא יחול על כל ארבעת הבניינים שבבנייה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי בהיעדר הוראה חוזית המתייחסת לעליות מחירים, היה על המערער לבטח עצמו מפני עליות כאלה, במיוחד בהינתן התקופה האינפלציונית המתונה. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת לשערוך המחירים המוסכמים, שכן שינוי הנסיבות חל בתוך תקופת החוזה והאינפלציה הייתה סבירה. לבסוף, אישר בית המשפט את הפיצוי שנפסק למשיבה בגין אי השלמת העבודות של המערערת בבניין הרביעי. הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשפט של המשיב ובשכר טרחת עורך דינו של המשיב.