ב"ל 43552-05-22

תקציר

התובע, עו"ד חיים כהן, ערער על החלטת הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, לדחות את תביעתו לקצבת נכות משנת 2013. המכון טען כי תביעתו של כהן, שהוגשה בשנת 2014, חורגת מחלון הזמן של 12 חודשים לזכאות לתביעות כאמור בסעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי. כהן טען כי לא היה מודע לאוטם שריר הלב שלו, אותו ייחס לתאונת עבודה בשנת 2009, עד שנת 2014, אז קיבל לבסוף את התיק הרפואי שלו. הוא עבר אירוע הקשור לעבודה ביולי 2009 וחווה כאבים בחזה, שהובילו לאשפוז וצנתור. כהן טען כי בית החולים לא יידע אותו על האוטם ובמקום זאת אבחן אותו עם שלבקת חוגרת. בית המשפט דחה את טענתו של כהן, ולא מצא כל הצדקה לטענותיו. בית המשפט קיבל את עמדת המכון כי עילת התביעה של כהן קמה לא יאוחר משנת 2010, עת הגיש לראשונה תביעה למכון, וכי הרשומות הרפואיות סותרות את טענתו לאי ידיעתו בנוגע לאירוע הלבבי שלו. השופט הצביע גם על סתירות בעדותו של כהן ובעדותה של אשתו, דניס. השופט קבע כי אי ידיעה, גם אם תוכח, אינה מצדיקה את הארכת תקופת האכשרה מעבר לגבולות הקבועים בחוק, מה גם שבידי כהן היו מסמכים רפואיים המתייחסים לאוטם שלו כבר בשנת 2010. ההחלטה לטובתו של כהן בהליך הכרה קודם התייחסה רק לתאונת העבודה ולא קבעה כי הוטעה, כפי שטען כהן. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את החלטת המוסד להעניק קצבאות רק מנובמבר 2013 ואילך, בהתאם להוראות סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי. על פסק הדין הוגש ערעור בתוך 30 יום בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.