בג"צ 2150/07

תקציר

פסק הדין דן בחוקיותן ובראויותן של ההגבלות שהטיל המפקד הצבאי על תנועת פלסטינים לאורך כביש 443, הנמצא באזור הנתון ל"תפיסה לוחמתית". בית המשפט ניתח את סמכותו ושיקול דעתו של המפקד הצבאי לאכוף הגבלות כאלה על-פי המשפט הבינלאומי, ובפרט תקנות האג ואמנת ג'נבה הרביעית. בתחילה שימש הכביש הן פלסטינים והן ישראלים, אך עם הזמן הפך לציר תנועה משמעותי לתנועה ישראלית, ונאסר על פלסטינים לנסוע בו. בית המשפט הכיר בחששות הביטחוניים שהעלה המפקד הצבאי, במיוחד לאור פיגועי טרור שבוצעו בעבר לאורך התוואי. עם זאת, הדו"ח מצא כי האיסור המוחלט על כלי רכב פלסטיניים אינו מידתי ולכן אינו מוצדק רק בשל צרכים ביטחוניים. בית המשפט הדגיש כי הפיכתו של הכביש לכביש ישראלי בעיקרו מהווה הפרה של המשפט הבינלאומי בדבר תפיסה לוחמתית. בעקבות זאת ביטל בית המשפט את הצווים האוסרים על תנועת פלסטינים, וחייב שינוי בהסדרי הביטחון כדי לאפשר גישה מאוזנת יותר המתחשבת בזכויות האוכלוסייה המקומית. מפסק הדין משתמע כי בעוד שהביטחון הוא בעל חשיבות עליונה, הוא אינו צריך לגבור לחלוטין על זכויותיהם של מוגנים מכוח דיני הכיבוש. בית המשפט התיר לצבא לגבש תכנית חלופית לתקופה של חמישה חודשים, תוך הדגשת החשיבות של איזון בין הביטחון לזכויות יסוד כמו חופש התנועה. חוות הדעת התייחסה גם לטענות בדבר אפליה גזעית הדומה לאפרטהייד ודחתה אותן, וקבעה כי אמצעי ביטחון, אף שהם מצערים, אינם מונעים מאפליה גזעית או לאומית.