ע"ע 42050-05-14

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו ויישומו של חוק הגמלאות בכל הנוגע לקביעה והודעה על "שכרו הקובע" של עובד מדינה לצורך חישוב הפנסיה. מטרתו של חוק הגמלאות היא להבטיח לעובדי מדינה רמת חיים בפרישה דומה לזו שלפני הפרישה, תוך שמירה מפני מצוקה כלכלית מיותרת. החוק קובע כי הגמלאות מחושבות על בסיס "השכר הקובע", שהוא השכר בתוספת כל תוספת קבועה בעת הפרישה. בית המשפט זיהה הפרה של חובות המדינה ליידע כראוי עובד פורש על השכר הנכון שנקבע ועל ההשלכות הכספיות האפשריות של פרישה מוקדמת. נמצא כי המדינה כשלה בחובת תום הלב והשקיפות בכך שלא מסרה מידע עדכני ומדויק, דבר שהשפיע על קבלת ההחלטות של המשיב בעניין הפרישה. יש לציין כי המשיב גילה לאחר פרישתו כי היבט קריטי בשכרו הוחרג מחישובי הפנסיה, דבר שהוביל להפחתה לא מכוונת בקצבאות. בית המשפט פסק לטובת החלת השתק נגד המדינה כדי למנוע חישוב השכר הקובע על בסיס שבתון חלקי, שלא שיקף את מלוא תקופת ההעסקה והשכר. במקום זאת, השכר לפני השבתון ישמש לחישוב הפנסיה. החלטה זו נועדה למנוע תוצאה בלתי הוגנת שאינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, תוך הטלת אחריות על המדינה להוצאות שנגרמו למשיבה בשל מחדליה. הערעור נדחה בעיקרו אך התקבל בהיבט מינורי, המחייב את המדינה לשאת בהוצאות המשפט של המשיב ולהכיר בתוספת השכר לכל תקופת ההעסקה עד סוף שנת 2010, בניכוי חודשי השבתון מחישוב ההטבות.