ע"פ 1301/92

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעורים הקשורים לשורה של אישומי אונס נגד אדריאן שוורץ. שוורץ, שהורשע בשני אישומים וזוכה באחרים, ערער הן על הרשעתו והן לחילופין על חומרת עונשו, בעוד המדינה ערערה על חלק מהזיכויים. בית המשפט בחן סוגיות הנוגעות למסדרי זיהוי וראיות, ובסופו של דבר אישר את הרשעתו של שוורץ באונס ילדה בת 11, בהתחשב בחומרת הפשע ונסיבותיו המצדיקות את העונש המרבי של 20 שנה. בית המשפט ציין את אכזריות המעשה ואת הרשעותיו הדומות הקודמות של שוורץ, והדגיש את הצורך בהרתעה. עם זאת, בית המשפט זיכה אותו מאשמה נוספת בשל היעדר ראיות מספיקות, תוך ציון פגמים במסדרי זיהוי והיעדר ראיות מאששות. בית המשפט דחה את ערעורי המדינה על זיכויים אחרים, וקבע כי הראיות אינן תומכות בהרשעה מעבר לספק סביר, ובמיוחד ציין את הבעיות בזיהוי מסדר הזיהוי ואת היעדר סניגור במהלך הליכים אלה. בנוסף, דחה בית המשפט את ערעוריו הפרוצדורליים של שוורץ על שילוב האישומים והייצוג, ולא מצא טעם בטענות לחוסר הגינות במשפט. החלטת בית המשפט העליון שיקפה בחינה מדוקדקת הן של הדרישות הראייתיות והן של ההגינות הפרוצדורלית, וחיזקה את חומרת מעשיו של שוורץ תוך הקפדה על התבססות הרשעה על ראיות מהימנות.