דב"ע נד/25 - 4

תקציר

התיק נסוב סביב שיטות חישוב פיצויי הפיטורים של פלבם, מפעל מתכת בבעלות קיבוץ עין חרוד, עבור עובדיו. עד שנת 1973 היו העובדים מבוטחים בקרן פנסיה בסיסית, אך לאחר מכן הועברו לתוכנית פנסיה מקיפה. במשך כ-20 שנה פעלה פלבם לפי שיטת חישוב ספציפית לפיצויי פיטורים עם פיטורים או פרישה. עם זאת, בשנת 1993 החליטה החברה לשנות שיטה זו לגמלאים תוך שמירה עליה לעובדים מפוטרים, מה שהוביל לסכסוך עבודה. בית הדין האזורי פסק לטובת העובדים בקובעו כי חוק פיצויי פיטורים שווה לגמלאים ולעובדים מפוטרים וכי התנהגותו ארוכת השנים של פלב"ם היוותה תנאי מכללא בחוזה העבודה. פלבם ערער על החלטה זו, וטען כי שיטת החישוב הקודמת נבעה מטעות מתמשכת ואין לראות בה התנהלות מכוונת. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור והסכים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי להסכמים ולמניעת פרקטיקות מפלות. בפסק הדין הודגש כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לטעות שנפלה למעלה מעשרים שנה וכי התנהלות הצדדים לאחר כריתת ההסכם חיונית לפרשנותו. כמו כן, בית המשפט עמד על המושג "השתק על ידי ייצוג", והדגיש כי התנהלותו של פלבם יצרה זכות קנויה בכל הנוגע לפיצויי פיטורים לגמלאים. ההשלמה ארוכת השנים של החברה עם התנהלותו של רואה החשבון ושתיקתה הטעו את העובדים וחייבו את פלבם למצג שיצרה. עם זאת, פסק הדין הכיר בכך שפלבם יכול לשנות תנאי משתמע זה בהסכמה הדדית או על ידי סיום וכינון מחדש של חוזה העבודה.