ע"פ 5763/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר להוציא צו מניעה זמני על נכסים מסוימים בעקבות הגשת כתב אישום בגין הפרת חוק איסור הלבנת הון. בית המשפט העליון מסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר להתיר למערערת (מדינת ישראל) להחזיק בכשליש מכספו של המשיב, החשוד כי הושג באמצעים בלתי חוקיים, כפי שעולה לכאורה מהראיות. זאת, על מנת להבטיח כי ניתן יהיה לחלט את הכסף אם אכן יימצא המשיב אשם. בית המשפט מסכים גם עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר לכלול שיק בסך 31,500 ₪ שנמצא ברשות קרוב משפחתו של המשיב, הנתבע על ידי אשת המשיב, כסכום הכולל שיוחזק בידי המערער. השופט מגיע למסקנה כי המערערת לא הוכיחה די הצורך את היקף הלבנת ההון שביצע המשיב, ועל כן החריגה מהסכם פרוצדורלי קודם מוצדקת. בית המשפט מדגיש את הצורך לאזן בין האינטרס הציבורי בשמירה על נכסי המשיב לצורך חילוט עתידי פוטנציאלי לבין האינטרס הפרטי של המשיב להגיע לרכושו, במיוחד נוכח חזקת החפות. ככלל, השופט סבור כי פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר הוא סביר ומאוזן כראוי, ומשכך, הערעור נדחה, וצו המניעה הזמני עומד בעינו. המשמעות היא שמדינת ישראל יכולה להמשיך ולעקל את הכספים והרכוש המדוברים עד לתוצאות המשפט.