ע"א 24313-03-24

תקציר

הערעור נדחה מבלי שנזקק כלל לתגובת המשיבים, שכן טענות המערער לא הוכחו. המערער טען, כי ממצאי בית משפט השלום בירושלים, אשר הורה לו לשלם דמי תיווך, התבססו על טענות המשיבים, שאינן נכונות. אולם, ערכאת הערעור לא מצאה נסיבות חריגות להתערב בממצאיו של בית משפט קמא ביחס לראיות ולעדויות שהוצגו. בצדק הטיל בית משפט קמא את נטל ההוכחה על המערער כאשר סתר מסמך בכתב הקובע כי דמי התיווך הם 2%. שתי הקביעות נשוא הערעור – מחיר העסקה ושיעור דמי התיווך – הוכרעו שתיהן בצדק על ידי בית משפט קמא. מחיר העסקה נקבע בצדק על 2,600,000 ₪ משום שהוא כולל תשלומים בגין עלויות פיתוח, ובצדק נקבע כי שיעור דמי התיווך יהיה 2% בתוספת מע"מ כפי שנקבע בהסכם. המשיבים צדקו גם בכך שלא הציגו כל חשבונית מהעסקה בין המוכר לבין עצמם, שכן שתי העסקאות היו נפרדות, והמשיבים יכלו לגבות עמלות שונות. ככלל, הערעור נעדר כל שחר, ופסק דינו של בית משפט השלום בירושלים עומד בעינו.