ע"ו 45554-06-15

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם קיים קשר סיבתי משפטי בין התקף חרדה של חייל בעת מילוי תפקידו לבין התפרצות מחלתו. דעת הרוב של השופטים וילנר ונאות פרי קיבלה את הערעור, וקבעה כי החייל הוכיח את הקשר הסיבתי הנדרש בין שירותו הצבאי לבין התפרצות מחלתו. הם סיווגו את המקרה בתוך הסוג הראשון של המקרים שנדונו בפרשת העופות, שעניינם מקרים מובהקים האופייניים לפעילות צבאית. השופט וילנר הדגיש כי פעולות שמירה הן פעולה טיפוסית וייחודית של שירות צבאי, והפחדים והחרדות שהתפתחו במהלך חוויית השמירה של המערער היו בעלי אופי צבאי. לפיכך, היה על השופט לקבל את הערעור ולחייב את המשיב בהוצאות בסך 10,000 ₪. מנגד, השופטת למלסטריך-לטר חלקה על כך, והסכימה עם מסקנתו של בית משפט קמא כי אין קשר סיבתי משפטי בין שירותו של החייל לבין מחלתו. היא הדגישה את הצורך בבסיס אובייקטיבי לביסוס קשר סיבתי משפטי ומצאה כי לא די במצב הדחוק בו חווה המערער. לדברי השופטת, האירוע היה אירוע שבשגרה וטריוויאלי בהשוואה לחייו האזרחיים של המערער, ולא היה בו העוצמה הנדרשת לביסוס קשר סיבתי. למלסטריך-לטר ציינה כי תנאי השמירה של המערער לא היו שונים באופן מהותי ממצבים בהם נקלע בחיים האזרחיים, ועל כן יש לדחות את הערעור.