ת"א 42822-11-18

תקציר

פסק דין זה ניתן בעקבות פסק דין שניתן בהסכמה, בנוגע לתביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התביעה נדחתה, מה שהוביל לדחייתה, והעניין היחיד שנותר להכריע בו הוא חלוקת הוצאות המשפט. התביעה הוגשה על ידי הולך רגל שנפגע מרכב ונפצע; בין הנאשמים היו הנהג, בעל הרכב וחברת ביטוח. נקבע כי הרכב לא היה מבוטח בעת התאונה. פסק הדין דחה את התביעה, והורה לנתבעת קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים – לשלם לתובע סך של 79,713 ₪, ולצד השלישי, נהג הרכב, לשפות את קרנית בסכום של 95,289 ₪. גם הודעות הנתבעים לצדדים השלישיים נדחו. מאחר שקרנית התעקשה להחזיר את הוצאותיה המשפטיות מהצד השלישי, קבע בית המשפט דיון לדיון בנושא. קרנית טענה כי עליה לקבל 35,546 שקלים לכיסוי הוצאותיה המשפטיות ושכר טרחת עורך הדין, ואילו הצד השלישי טען כי היא אינה צריכה להיות אחראית להוצאות אלה, שכן היא פעלה בתום לב ואף סייעה לקרנית במהלך התיק. עוד ציינה הצד השלישי כי רכשה את הרכב הלא מבוטח בתום לב, ואין להטיל עליה אחריות בגין אי עדכון המצב הביטוחי של הרכב על ידי חברת הביטוח. בית המשפט הכיר בכך שהצד השלישי התנהל כראוי בשלבים המוקדמים של התיק, ותרם להכרעתו. עם זאת, צוין גם כי השימוע התארך שלא לצורך בשל פעולות הצד השלישי. בהתחשב בעקרונות תום הלב, האינטרס הציבורי והתנהלות הצדדים, קבע בית המשפט כי על הצד השלישי לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין שנגרמו לקרנית, בסך 30,000 ₪. סכום זה חויב להיות משולם בחמישה תשלומים חודשיים רצופים, עם סנקציות על אי תשלום. המזכירות הונחה להעביר את ההחלטה לצדדים ולסגור את התיק.