תפ"ח 1101/06

תקציר

הכרעת הדין דנה בדרישה מהנאשם לשלם פיצויים למשפחת המנוח לפי סעיף 77 לחוק העונשין. הסעיף קובע כי בית המשפט רשאי לחייב את הנידון לשלם לכל נפגע סכום שלא יעלה על 228,000 ₪ כפיצוי על הנזק או הסבל שנגרם. החוק חל על כל אדם שנפגע מהעבירה, לרבות עזבונו של המנוח, ובמקרה זה, על משפחתו של המנוח. פסיקותיו הקודמות של בית המשפט העליון הרחיבו את היקף הפיצוי כך שיכלול גם את משפחתו הישירה של הנפגע, ובמקרה זה הוריו, אחיו ועיזבונו של הנפטר נחשבים זכאים לפיצוי. סבלם של האחים מוכר לא רק כתוצאה מיחסיהם עם הנפטר אלא גם בשל תפקודם הלקוי של הוריהם לאחר פטירת המנוח. בית המשפט דוחה את טענת ההגנה כי יש להגביל את הפיצוי לתלויים ורק אם המנוח היה מפרנסם, שכן הוראות החוק והפסיקה הקודמת מאפשרות פיצוי בגין סבל נפשי ומטרתן להשיב את המשפחה לקדמותה. דיווחי המשפחה ומכתבי הרופאים מאשרים את המצוקה הנפשית ואת השפעתה על יכולתו של האב לעבוד, מה שמוביל להשלכות כלכליות אפשריות. בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענה כי התנהגותו של המנוח תרמה למותו ומסרב להפחית את סכום הפיצוי מסיבה זו. עוד נקבע כי אין להתחשב ביכולתו הכלכלית של הנתבע בעת קביעת גובה הפיצוי. לפיכך, הורי הנפטר יקבלו 228,000 ₪ כל אחד, האח הצעיר יקבל 228,000 ₪ והאחות והאח הגדול יקבלו 80,000 ₪ כל אחד. הסכומים ישולמו לקופת בית המשפט ויועברו לזכאים. גזר הדין כולל גם מאסר עולם לנאשם, החל מיום מעצרו. לנאשם יש זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.