ת"א 3310-05-10

תקציר

פסק דין זה דן בתובענה שהגיש מר בני עוליאל, אשר טען כי שותפיו העסקיים לשעבר, מר סלומון דדון ומר משיח אלמליך, שללו ממנו את זכויותיו באולם אירועים שהיה בבעלותם המשותפת, בעזרת גורמים פליליים. דדון ואלמליך טענו כי אוליאל מכר להם את חלקו בהוגנות וקיבל תשלום מלא. פסק הדין בוחן את חומר הראיות וקובע כי למרות שגורמים פליליים היו מעורבים בזירוז הליך הפרידה בין אוליאל לשותפיו, השפעתם לא שללה לחלוטין את שיקול דעתו ובחירתו של אוליאל. מעורבותם יצרה פגם בהליך ההתקשרות, והעניקה לאוליאל את האפשרות לבטל את ההסכם מחמת כפייה או עושק, אך היא לא הביאה לביטול ההתקשרות החוזית. כמו כן, פסק הדין קובע כי אוליאל לא ביטל את החוזה תוך זמן סביר לאחר הפסקת הלחץ ולמעשה המשיך לבצעו באמצעות קבלת התשלומים החוזיים. השופט דוחה גם את טענתו של עוליאל כי החוזה הופר על ידי דדון ואלמליך, ומציין כי הם שילמו לו את מלוא התמורה המגיעה לו. השופט מגיע למסקנה כי ההסכם בין אוליאל לשותפיו לשעבר היה תקף ומחייב, וכי יש לדחות הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד. בהתחשב בנסיבות, השופט מחליט שלא להוציא צו להוצאות לטובת מי מהצדדים.