עת"מ 42132-02-10

תקציר

העותרים, המתגוררים בדירה בתל אביב, בנו תוספת על מרפסת הגג שלהם ללא היתר הבנייה הנדרש. בעקבות הבנייה ניסו העותרים להכשיר את התוספת באמצעות בקשות שונות. הבקשה הראשונית הוגשה במסגרת תוכנית בניין עיר שהייתה אז בתוקף, תמ"א ג', שאפשרה הקמת חדר יציאה על הגג עם שטח מסוים ודרישות קומה חלקיות. עם זאת, התוספת לא תאמה את הוראות תמ"א ג'. בהמשך נכנסה לתוקף תכנית חדשה, תמ"א ג1, המגבילה עוד יותר את בניית הגגות וקובעת במפורש כי חריגות מהוות סטיות משמעותיות מהתכנית. בקשות העותרים לפי תכנית ג'1 נדחו על בסיס הוראות התכנית והצורך להימנע מעידוד בנייה בלתי חוקית. לאחר מכן הגישו העותרים בקשה לתכנית ספציפית, שנדחתה על ידי הוועדה המחוזית, מה שהוביל לעתירה הנוכחית. נמצא כי החלטת הוועדה המחוזית לא שקלה די הצורך את כל הגורמים הרלוונטיים, תוך מתן משקל מופרז להיבט ההרתעתי של בנייה בלתי חוקית. בית המשפט קובע כי היה על הוועדה לשקול את בקשתם הראשונית של העותרים, שהוגשה מכוח תכנית ג', ואת הנסיבות הסובבות אותה. מאחר שהבקשה הוגשה בתקופת המעבר בין תכנית ג' לתכנית ג'1, והוועדה המקומית תמכה בעמדת העותרים, מחליט בית המשפט כי יש להיעתר לבקשתם החלופית של העותרים לתכנית ספציפית הנוגעת לבנייה בשטח של 23 מ"ר. הוועדה המחוזית מתבקשת לבחון מחדש את הבקשה לאור פסק הדין. טענות נוספות של העותרים בדבר ביטולן של תקנות מסוימות ובטלותן של הוראות תכנית ג'1 נדחות בשל השיהוי המשמעותי של העותרים בהגשתן ותוקפה הנוכחי של התכנית. לפיכך, העתירה מתקבלת באופן חלקי, והוועדה המחוזית מונחית לדון מחדש בבקשה הספציפית לתוכנית הנוגעת לבנייה בשטח של 23 מ"ר. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו המשפטיות.