ת"א 4890-05-14

תקציר

התובע, קבלן משנה, תבע את הנתבע, הקבלן הראשי, לתשלום עבור עבודות שבוצעו בפרויקט. הנתבעת סירבה לשלם, בטענה כי על פי סעיף "גב אל גב" בהסכם ביניהם, היא אינה מחויבת לשלם לתובעת שכן לא קיבלה תשלום מהמזמין עבור אותן עבודות. התובעת טענה כי המשנה למנכ"ל הנתבעת הבטיחה כי היא תשולם ללא קשר לתשלומים שיתקבלו מהממונה. בית המשפט מצא כי התובע לא הוכיח טענה זו. עוד טען התובע כי המזמין כבר שילם לנתבעת עבור חלק מהעבודות המדוברות, אך בית המשפט מצא כי גם טענה זו לא הוכחה. בית המשפט הוסיף וקבע כי הנתבעת פעלה במלוא המרץ בניסיון לגבות את התשלום מהממונה ודחה את טענת התובעת כי ההסכם ותניית הגב אל גב היו טכניים בלבד וחסרי משמעות. בית המשפט קבע כי יש לבחון את תוקפו המשפטי של סעיף ה-back-to-back ואת יישומו לאחר סיום הבוררות בין הממונה לבין הנתבע. באשר לגובה החוב, מצא בית המשפט כי התובעת הוכיחה כי הנתבע חייב לה 2,002,395 ₪, כולל מע"מ, בגין עבודות שבוצעו עד מאי 2013. בגין העבודות שבוצעו בחודשים יוני-יולי העריך בית המשפט את הסכום ב-800,000 ₪, שכן התובע לא הצליח להוכיח את הסכום המדויק. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעת בדבר ליקויים בעבודת התובע ותביעות קיזוז, וקבע כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,002,395 ₪ בתוספת ריבית והוצאות. עם זאת, אכיפתו של סכום זה הותנתה בתוצאות הבוררות בין הממונה לבין הנתבע.