בג"צ 891/05

תקציר

פסק הדין בתיק זה עוסק בסוגיית הוצאות המשפט וחלוקת הוצאות, לרבות שכר טרחת עורך דין, בין בעלי דין בשני הליכים משפטיים קשורים. במקרה הראשון הגישה המערערת בקשה בה נטען כי המשיבים ביזיון בית המשפט בכך שהפעילו מחצבה, אשר בוטלה מאוחר יותר כאשר התברר כי האתר משמש לבסיס צבאי במקום. למרות משיכת הבקשה, עמדו המשיבים על פיצוי הוצאותיהם, ובית המשפט נעתר לבקשה, וחייב את המערערת לכסות את הוצאות המשיבים, אך קבע שכר טרחה סביר בסך 10,000 ₪, לעומת תביעתם בסך 32,250 ₪ לשכר טרחת עורך דין. במקרה השני, עתירה בעניין שלילת רישיון יבוא אבקת חלב על ידי רשות ציבורית נדחתה ללא דיון מלא. בית המשפט, בהתחשב בהוצאותיה בפועל של העותרת בסך 103,739 ₪, פסק הוצאות בסך 5,825 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ₪ שיכוסו על ידי המשיבים. בפסק הדין הודגש כי בעוד שנקודת המוצא לשכר טרחה צריכה להיות הוצאה בפועל, עליה להיות סבירה, הכרחית ומידתית, תוך הדגשת חשיבות שיקול הדעת ולא הקפדה על שיעורי שכר טרחה מינימליים. בית המשפט מבקש לאזן בין צדק, גישה שוויונית לרשות השופטת ומניעת הרתעת יתר בפסיקת הוצאות משפט, ובכך להכריע כי ההוצאות הנתבעות בפועל, המותאמות לסבירות, מכוונות את פסיקת ההוצאות.