ה"פ 19931-08-15

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנותה של החלטה 1301 של מועצת מקרקעי ישראל, בפרט בנוגע להיוון חוות עזר. התובעים, שמש, מבקשים להוון את זכויותיהם בחוות עזר הממוקמת בהוד השרון. הנתבעת, רמ"י, מסרבת לאפשר את ההיוון אלא אם כן החווה מיועדת למגורים. פסק דינו של השופט סולברג בוחן תחילה את השאלה הפרשנית האם החלטה 1301 מחייבת ייעוד חוות עזר למגורים לצורך היוון. השופט מצדד בשמש, ולא מוצא דרישה כזו בנוסח ההחלטה. לשון ההחלטה, המתייחסת לאישור השטח בתכנית סטטוטורית ולאופיין של חוות עזר, תומכת בפרשנות זו. בנוסף, פסיקה קודמת במקרה דומה, פרשת בנט, תומכת אף היא בעמדה זו. לאחר מכן פונה השופט לסוגיה השנייה: קביעת החלק המהוון של המשק. שמש טוען כי החלטה 1301 רק מגדירה את השטח שאושר למגורים כזכאי להיוון, בעוד שתנאי הצפיפות המוזכרים בהחלטה משרתים מטרה אחרת. השופט סולברג מסכים עם פרשנותו של שמש, ומציין כי סעיף 2 להחלטה, המדבר על צפיפות, אינו תנאי להיוון אלא שיטה לקביעת גודל השטח שיש להוון. משכך, תנאי הצפיפות המפורטים בתמ"א 35 אינם תנאי מוקדם להיוון אלא משמשים לחישוב גודל מגרש המגורים. מכיוון שהחווה המדוברת עומדת בדרישות סעיף 14 להחלטה, ניתן להוון אותה. עם זאת, השופט מציין כי החישובים המדויקים לקביעת גודל חלקת המגורים מחייבים בירור עובדתי נוסף ולא זכו להתייחסות מספקת במקרה הנוכחי. סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת, ושמש זכאית להוון את זכויותיה בחלק המגורים של חוות העזר. רשות מקרקעי ישראל נדרשת להשיב לפניית שמש בעניין אגרת ההיוון בתוך 60 יום, תוך נשיאה בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת עורכי הדין. פסק הדין מעניק לצדדים חלון זמן של 45 יום לערער לבית המשפט העליון.