תא"מ 53640-11-14

תקציר

המחלוקת בין התובע לנתבע נבעה ממחלוקת על החומר שישמש לגדר שהתובע הוזמן לבנות עבור הנתבעת. התובעת, בעלת מסגרייה, ועובדתה טענו כי הנתבעת הסכימה במפורש להשתמש בברזל מגולוון, ואילו הנתבעת התעקשה כי ביקשה אלומיניום. השופטת ציינה כי שני הצדדים תרמו לאי ההבנה בכך שלא ניסחו חוזה כתוב, למרות העלות הכבדה של העסקה. היעדר הסכם כתוב הוביל לפער משמעותי שלא ניתן היה ליישבו, שכן הגדר כבר נבנתה מברזל. השופט קבע כי מאחר ששני הצדדים לא הוכיחו הבנה ברורה של החומרים בהם יש להשתמש, כנדרש במשפט האזרחי, החוזה ביניהם אינו תקף. לפיכך, תביעת התובעת לתשלום נדחתה, ותביעתה הנגדית של הנתבעת להחזר חלקי התקבלה. התובע חויב להשיב לנתבע 13,000 ש"ח, המהווים 65% מהסכום ששולם, שכן בית המשפט ייחס 35% מהאחריות לסכסוך לנתבע. השופטת ציינה גם נקודות נוספות שבמחלוקת בין הצדדים, לרבות תשלומים נוספים עבור הצביעה, מועד תחילת העבודה וביקורי הנתבע בבית המלאכה, אך אלה לא השפיעו על ההחלטה הסופית. בנוסף, החליטה השופטת שלא לפסוק הוצאות משפט למי מהצדדים, בהתחשב בהתנהגות שני הצדדים במהלך המשפט ובהיעדרותו הרפואית המוצדקת של התובע. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.