ע"א 64/89

תקציר

מדובר בתביעת פיצויים בעקבות מותו של חיים לוזון בתאונת דרכים. משפחתו של חיים, כולל אלמנתו, ילדיו ועיזבונו, זכתה תחילה בפיצויים על ידי בית משפט מחוזי בשל תלותם הכלכלית בו. בית המשפט שקל את פוטנציאל ההכנסה של חיים ממיזם חקלאי לא מבוסס ואת אובדן שירותיו בבית. שני ההיבטים היו שנויים במחלוקת, כאשר המערערים ערערו על אופייה הספקולטיבי של ההכנסה החקלאית וטענו כי הפיצוי העריך יתר על המידה את הפסדו של המשיב. בית המשפט הכיר בקרן כספית משותפת בין חיים לאשתו, תוך שימת דגש על תלות הדדית, שהשפיעה על חישוב הפיצויים. עם זאת, השופט לוין חלק על ההכרה ב"אובדן שירותים" כעוולה נפרדת הניתנת לפיצוי, והציע כי יש לשקול רק הפסד כספי מתלות. פסק הדין הדגיש שינוי מהתפיסה המסורתית, התומכת בפיצוי בגין הפסדים כספיים עקב היעדר תרומות הבית של המנוח. גישה זו התיישרה עם הדינמיקה המשפחתית המודרנית שבה חובות הבית משותפות. בית המשפט העליון תיקן את תקופת הפיצויים לשבע שנים, בהתאם למועד שבו תוכל האלמנה לחזור לעבודה במשרה מלאה. פסק הדין הבהיר את עקרונות הפיצוי לפי פקודת הנזיקין, ובסופו של דבר שמר על זכאותה של המשפחה לפיצויים מהאובדן המשותף, תוך מתן התאמה כלכלית ולא החלפת שכר ישירה.