ת"א 31208-06-21

תקציר

פסק הדין מתווה את המסגרת הנורמטיבית האוסרת על גביית הוצאות פיתוח מעבר לסכומים שאישרה רשות מקרקעי ישראל ממתנחלים ביישובים חקלאיים. זאת, כדי למנוע התעשרות בלתי חוקית על ידי עמותות המנהלות קרקעות אלה. העמותה הנתבעת מואשמת בכך שדרשה וקיבלה מהתובעים "כספים אסורים", מעבר להוצאות הפיתוח המאושרות. האגודה טענה כי התובעים הסכימו בתחילה לשלם סכומים אלה, אך בית המשפט מצא כי חובות אלה אינן חוקיות ובטלות. זאת ועוד, האגודה לא הביאה ראיות מספיקות לכך שנגרמו לה הוצאות פיתוח כנטען, או שהתובעים הפרו את התחייבויותיהם על פי החוזה. תחת זאת, בית המשפט קבע כי העמותה פעלה להסתיר את גביית הכספים האסורים וראתה עצמה מעל החוק. ההסכם השני, שעמד בהנחיות רמ"י, נחתם מאוחר יותר ולכן הוא מחייב. העמותה נדרשה לעמוד בהסכם זה ולהעביר את המסמכים הדרושים לאישור מנהל מקרקעי ישראל. בנוסף, נפסק כי ביטול ההסכם על ידי האגודה לא היה מוצדק, והתובעים זכאים לסעדים מפוצלים, לרבות פיצויים, אגרת בית משפט, אגרת גישור ושכר טרחת עורך דין. האגודה נמצאה אשמה בהפרת המסגרת הנורמטיבית ונדרשת לדבוק בהסכם השני החוקי.