תמ"ש 29127-06-11

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך רכושי הנוגע לחווה חקלאית. התובע, בן להורים שנפטרו שהיו בעלי המשק, טען כי הוא הבעלים היחיד מתוקף מינויו כבן יורש. הנתבעים היו חמשת אחיו ונשותיהם, שגם הם ירשו את זכויות הקניין במשק מהוריהם. השאלה המרכזית הייתה האם מינויו של התובע כבן יורש תקף ללא אישור מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י), כנדרש בהסכם משולש. השופטת קבעה כי מינויו של התובע כבן יורש לא הושלם סופית בשל היעדר אישור רשות מקרקעי ישראל, שהיה תנאי הכרחי על פי ההסכם המשולש. לפיכך, התובע לא היה זכאי על פי דין לזכויות הקניין. עם זאת, השופטת גם קבעה כי התובע זכאי להירשם כבעלים של החווה על פי הסכם בילטרלי, הקובע כי כל צאצא עם התחייבות מאושרת מהסוכנות היהודית יקבל את מלוא הזכויות. בעקבות זאת הורה בית המשפט לתובע לפצות את אחיו כספית על חלקם במשק. סכום הפיצוי התבסס על שווי השוק של החווה, בניכוי השקעות ושיפורים שביצע התובע, וכל החובות שפרע. כל נאשם היה זכאי ל-1/6 מסכום מחושב זה. בנוסף, הפנה השופט למכתב הסכמה, חתום לכאורה על ידי התובע, בו הוא מוותר על זכויותיו בחווה. בית המשפט מינה גרפולוג שקבע כי החתימה זויפה. מכאן, שתביעתו של התובע לבעלות על הנכס מבלי לחלוק אותו עם אחיו לא נחשבה תקפה. השופט פסק גם על תשלומי השכירות עבור מבני החווה, והורה לשני הצדדים להעביר את הסכמי השכירות ולחלוק בדמי השכירות שנגבו, כאשר כל אח יקבל 1/6 מסך דמי השכירות. ההחלטה התקבלה ביום 02/09/2012, והתובע חויב לפצות את אחיו בהתאם.