פ"ה 14217-12-16

תקציר

פסק הדין דן בעיצומים שהוטלו על עובדי חברת נמל אשדוד בין התאריכים 5.12.12-26.12.2012, שהוכרו כשביתה חלקית. בית הדין מכיר בשני שלבי הבדיקה במקרים כאלה: השלב הראשון עוסק בהכרעה בשאלת חוקיות השביתה ושיעור השכר הראוי לשובתים, ואילו השלב השני עוסק בתביעות פרטניות להעלאת שכר מצד עובדים שסבורים כי לא השתתפו בשביתה. במקרה זה, התובע, עובד ענף בתי המלאכה בנמל, לא הצליח להוכיח כי לא השתתף בהאטת העבודה. הראיות שהוצגו, לרבות דו"ח מנהל עבודה, לא היו חד משמעיות, ועדותו של התובע לא הייתה עקבית. זאת ועוד, תפקידו של התובע כנציג העובדים בדיונים על ניכויי שכר, לצד הימנעותו מלהתנגד להכללתו ברשימת העובדים השובתים, מחלישים את טענתו. בית המשפט בחן גם את סוגיית תשלומי הפרמיה מבוססי הפריון, והגיע למסקנה כי אופייה הקבוצתי של העבודה בענף הסדנאות גרם לכך שלא ניתן למדוד במדויק את תפוקת העובדים הבודדים. שיטת הפרמיות מבוססת על הסכמים קיבוציים, ובית המשפט לא מצא סיבה לשנות את השכר הראוי שנקבע במקרה זה. בנוסף, בית הדין הבהיר כי חובת המעסיק להכין רשימות של עובדים שובתים ושל אלה שהמשיכו לעבוד חלה רק במקרים בהם הפסקת העבודה היא מוחלטת ולא חלקית. הנתבעת סיפקה ראיות לדיווחים יומיים על שיבושים בעבודה אך לא הציגה רשימה של עובדים שאינם שובתים בשל היעדר אישור בכתב ממנהל היחידה של התובעת. גם טענת התובעת כי החברה הייתה צריכה להשיב שכר ששולם ביתר באמצעות הסכמים אישיים או תביעות נדחתה, כאשר בית הדין התייחס לפסיקה קודמת שאפשרה למעסיקים לנכות משכר העובדים שכר עודף ששולם בעת שביתה. בסופו של דבר נדחתה התביעה, אך בית המשפט בחר שלא להטיל הוצאות על התובע. לשני הצדדים יש זכות חוקית לערער על פסק הדין. פסק דין זה ניתן שלא בנוכחות הצדדים ויימסר להם בהתאם.