ע"פ 2812/23

תקציר

במקרה דנן, ביקשו המערערים לחזור בהם מהודאותיהם, בטענה כי הודאותיהם במסגרת הסדר טיעון לא נאמרו מתוך הבנה מלאה של ההשלכות וההשלכות. המערערים טענו כי אינדיקציות שונות במהלך ההליך היו צריכות להתריע בפני בית משפט קמא על תוקפן של הודאותיהם. על פי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי, נאשם יכול לחזור בו מהודאה ברשות בית המשפט מ"טעמים מיוחדים". לבית המשפט יש שיקול דעת לאפשר משיכת טיעון בכל שלב במשפט, אם כי אישור כזה ניתן בדרך כלל רק במקרים נדירים, במיוחד לאחר גזר הדין, בשל חשש מוגבר שהבקשות ינבעו מאי שביעות רצון מגזר הדין ולא מחפות אמיתית. המערערים לא ביקשו נסיגה במישרין עד לערעור זה, והאינדיקציות השונות שלהם – לרבות הצהרות בתסקירי מבחן ובמהלך גזר הדין – לא העידו על חוסר הבנה של הודאותיהם. בית המשפט הדגיש כי אין הוא נדרש לבחון יתר על המידה כל אמירה של נאשמים העלולה לסטות לכאורה מהעובדות המוסכמות של הסדר טיעון, שכן הדבר יטיל נטל בלתי סביר. לאחר שבחן את הטענות, קבע בית המשפט כי לא נפלו פגמים בצוואת המערערים בעת ההודאה, ואף לא נפלו כשלים בייצוג המשפטי המצדיקים את ביטול ההודאות. נראה כי חוסר שביעות רצונם של המערערים התייחס יותר לעונשים שהוטלו ולא לאי הבנה פרוצדורלית או מהותית כלשהי בעת הטיעון. בית המשפט בחן גם ראיות וידאו של האירוע, שלא תמכו בנרטיב של המערערים שיכול להוכיח חפות או אי הבנה של מעשיהם. באשר לגזרי הדין טענו המערערים כי תרומתם לאירוע התפרעות לא הייתה משמעותית כמו זו של משתתפים אחרים, אך נגזרו עליהם עונשים דומים או חמורים יותר. בית המשפט ציין כי במקרים של התפרעויות, לעתים קרובות ניתן להמעיט בחלקה היחסי של המעורבות לטובת המטרה המשותפת של האספסוף. עם זאת, תפקידם של המערערים נותר משמעותי על פי העובדות, לרבות חסימת רכב במהלך ההתפרעות. כתוצאה מכך, גזרי הדין נמצאו מתאימים ודומים לעונשים במקרים קרובים. לפיכך, נדחתה העתירה לביטול ההודאות ולשינוי גזרי הדין, תוך שמירה על ההרשעות המקוריות וגזרי הדין שניתנו על ידי הערכאה הנמוכה יותר.