סע"ש 28413-04-19

תקציר

התובע, עובד הנתבעת מזה 30 שנה, הושעה זמנית בעקבות מעורבותו באירועי איומים כלפי עובדי הנתבעת ובהליכים פליליים נגדו. נהלי הנתבעת קובעים כי עובד המושעה זמנית עשוי לקבל תמורה מלאה בשכרו אם ההליך הפלילי יסתיים ללא הרשעה. התובע נמצא אשם באישום הפלילי אך בית המשפט החליט להימנע מהרשעתו. למרות זאת, הנתבע סירב לשלם לתובע את מלוא שכרו בתקופת ההשעיה. בית המשפט פסק לטובת התובעת והורה לנתבעת לפצות את התובעת בגין הפרשי השכר בתקופת ההשעיה, בסך 30,984 ש"ח, לצד תשלומים נוספים כגון שכר תמריץ (24,493 ש"ח), הפרשות לחוגה (1,442 ש"ח) והפרשות לקרן השתלמות (1,860 ש"ח). התובע תבע גם פיצוי בגין עוגמת נפש, שבית המשפט דחה בנימוק של חוסר תום לב בהצגת גרסתו לאירועים והסתרת עובדות. התנהלותה של הנתבעת, אף שלא הייתה חוקית ולא בהתאם לנהליה, לא הייתה חמורה דיה כדי להצדיק פיצוי כזה. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט ודמי השכירות, בסך 10,000 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כמו כן ניתנה לנתבעת זכות ערעור כדין בבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום.