בג"צ 6102/04

תקציר

העתירה, שהוגשה על ידי 246 אזרחים ישראלים בני העדה הדרוזית, ביקשה היתרי נסיעה ללבנון ולסוריה לצורך עלייה לרגל דתית. העותרים טענו כי זכויותיהם החוקתיות לעזוב את הארץ, חירותם האישית, חופש הדת והשוויון נפגעות בסירובם של המשיבים להעניק להם היתרים, מה גם שלבני דתות אחרות ניתן אישור לנסיעות דומות. המשיבים הצדיקו את הסירוב בנימוקים ביטחוניים, בנימוק של סיכוני כניסה למדינות אויב. הם הסכימו להתיר לקבוצה של כמרים דרוזים לנסוע לסוריה, אך עם תנאים, כולל שהייה של 48 שעות והתחייבות שלא לצאת מגבולות סוריה. במהלך הליך העתירה נכנסו חלק מהעותרים לסוריה ללא רשות, מה שהוביל את המשיבים לבקש את דחיית העתירה בשל חוסר שפיות העותרים. בית המשפט נעתר לבקשה, קיבל את שיקוליהם הביטחוניים של המשיבים ומצא כי מעשיהם של העותרים אינם ראויים. הודגש כי ההחלטה לא מנעה עתירות עתידיות של מי שלא נכנסו לסוריה ללא אישור. בסופו של דבר נדחתה העתירה, ובית המשפט לא פסק הוצאות למי מהצדדים.