ע"ע 300359/98

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה את תביעתו של כירורג לתשלום מהמרכז הרפואי שיבא עבור "התראות מתוכננות" בשנים 1984-1988, שבמהלכן ניהל יחידת השתלות מקצועית. המערער טען כי הוא זכאי לתשלום עבור התראות מתוכננות על פי ההסכם הקיבוצי החל, או לחילופין, על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט. הטענות העיקריות היו כי ההסכם הקיבוצי מחייב תשלום עבור התראות מתוכננות שבוצעו בפועל, וכי אי התייעצות של בית החולים עמו בנוגע להתראות אלה מזכה אותו בתשלום. בנוסף, טען המערער כי בית החולים פעל בחוסר תום לב, וכי יש לפצות אותו בגין ההתראות לפי חוק העשרה. בית החולים המשיב טען כי ההסכם הקיבוצי לא העניק למערער זכויות כאלה, וכי מעשיו היו בניגוד לנוהלי בית החולים. בית הדין קבע כי המבנה הארגוני של מקום העבודה קובע את זכויותיהם וחובותיהם של העובדים, ופעולה מחוץ למבנה זה אינה רצויה. מאחר שהמערער פעל בניגוד להנחיות ולנהלים של בית החולים, הוא אינו זכאי לתשלום עבור ההתראות המתוכננות. זאת ועוד, ההסכם הקיבוצי, שהסדיר את תנאי העסקתה של המערערת, לא קבע תשלום בנסיבות אלה. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענותיו האחרות של המערער בדבר מספר ההתראות להן היה זכאי או חוסר תום הלב הנטען של המשיב. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שהוא תומך בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי למערער אין זכות לתשלום עבור ההתראות המתוכננות שביצע.