עת"מ 56040-05-14

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב חוקיות השימוש בתב"ע לצורך אישור היתר בנייה. העותרים טענו כי השינויים בהיתר הבנייה מהווים סטייה משמעותית מהתכנית הקיימת, שאינה מותרת על פי חוק התכנון והבניה. עם זאת, בית המשפט מצא כי השינויים התייחסו לחלק קטן משטח התכנית ולא השפיעו באופן משמעותי על חזותו או שימושו של השטח שמסביב. לפיכך, פרשנותה של הוועדה המקומית כי מדובר בסעד מותר היא סבירה ואין לפסול אותה. בית המשפט התייחס גם לסוגיות פרוצדורליות, והסכים עם העותרים כי חוסר ההסבר של מוסד התכנון להחלטותיו אינו ראוי. עם זאת, מאחר שוועדת הערר ערכה בדיקה מעמיקה ונתנה החלטה מפורטת, לא היה צורך לבטל את ההחלטה מטעמים פרוצדורליים. בית המשפט ציין כי העותרים לא זיהו כל פגיעה מהותית שנגרמה מההחלטה ולא הצביעו על נפגעים פוטנציאליים כלשהם. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות העותרים כי היה על המבקשים לשלבם בגיבוש הבקשה. על פי תקנות התכנון והבנייה, לכל בעלים בבית משותף יש זכות להגיש בקשה להיתר בנייה ללא צורך בשיתוף פעולה בין הבעלים. העובדה שמבקש אחד הוא רשות ציבורית ואחר הוא תאגיד עירוני אינה משנה דרישה זו. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותרים לשלם הוצאות בסך 30,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 29.12.2014.