בש"א 160334/06

תקציר

פסק הדין דוחה בקשה להציג ראיות הסותרות את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי. הוועדה הרפואית לעררים הכירה בנכות הרפואית הצמיתה של התובע, המיוחסת לתאונת עבודה, בשיעור של 14.5%. הנתבעת טענה כי הוועדה לא שקלה את ההיסטוריה הרפואית של התובע, או לחילופין, כי אי התייחסות מפורשת לאירועים רפואיים קודמים בקביעתה מהווה פגם המצדיק הצגת ראיות סותרות. השופט קבע כי הוועדה אכן בחנה את התיק הרפואי המלא של התובעת ומצאה כי נכותה נגרמה כתוצאה מהתאונה. השופט התייחס לפסקי דין קודמים שהתירו סתירה של ראיות רק במקרים חריגים, שבהם היו טעמים מיוחדים, וקבע כי המבקש לא סיפק כל הצדקה לחריגה כזו. השופטת הדגישה כי תביעותיה הקודמות של התובעת למל"ל להכרה בנכות, תוך פירוט תלונותיה טרם התאונה, נדחו, ולפיכך הצגת טענות אלה כראיה חדשה לא הייתה משנה את החלטת הוועדה. מאחר שלא התעלמו מנתונים רלוונטיים, והמבקש לא עמד בתנאים להצגת ראיות סותרות, נדחתה הבקשה. הנתבע חויב בהוצאות התובעת, בסך 2,000 ₪ + מע"מ, הצמוד לבקשה.